Vayedaber

Baba Batra

Daf 2a

משנה: כּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת בֵּית שַׁעַר וְדֶלֶת לֶחָצֵר. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא כָל הַחֲצֵירוֹת רְאוּיוֹת לְבֵית שַׁעַר. כּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת לָעִיר חוֹמָה וּדְלָתַיִם וּבְרִיחַ. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר לֹא כָל הָעֲייָרוֹת רְאוּיוֹת לְחוֹמָה. כַּמָּה יְהֵא בָעִיר וִיהֵא כְאַנְשֵׁי הָעִיר. שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. קָנָה בָהּ בֵּית דִּירָה הֲרֵי הוּא כְאַנְשֵׁי הָעִיר מִיַּד.

Traduction

Si une cour appartient à plusieurs individus qui y ont leurs maisons, ces individus peuvent forcer chacun d’entre eux de donner sa part pour contribuer à la construction de la loge du gardien et de la porte de la cour. R. Simon b. Gamliel dit: toutes les cours n’ont pas besoin de loge (par conséquent, celui qui habite dans une cour où cette loge est inutile, ne peut pas être forcé d’y contribuer). On peut forcer les habitants d’une ville de contribuer à la construction des fortifications de la ville, avec poterne et clôture. R. Simon b. Gamliel dit: toutes les villes n’en ont pas besoin (par conséquent, les habitants des villes qui n’en ont pas besoin, ne peuvent pas être tenus d’y contribuer). Combien de temps doit on avoir séjourné dans une ville, pour être considéré comme un habitant de la ville, devant participer aux charges et aux droits des habitants? Douze mois. Si un individu achète une maison dans la ville, il est de suite considéré comme un habitant de cette ville.

Pnei Moshe non traduit

מתני' כופין אותו. את בן החצר שאינו רוצה לסייע לבני החצר:

לבנות. להחצר בית שער להיות שומר הפתח יושב שם בצלו ומרחיק את בני רשות הרבים מלהציץ בחצר:

ודלת. לשער החצר:

לא כל החצירות ראויות לבית שער. חצר שאינה סמוכה לרשות הרבים אינה צריכה וראויה לבית שער ואין הלכה כרשב''ג דאפילו אינה סמוכה לרה''ר זימנין דדחקי בני רה''ר ועיילי ואתו:

לא כל העיירות ראויות לחומה. עיר שאינה סמוכה לגבול האויבים אינה צריכה לחומה ואין הל' כרשב''ג דאפ''ה צריכה לחומה דזימנין דמקרו ואתו גייסות:

ויהא כאנשי העיר. לשאת עמם בעול:

שנים עשר חדש. והאידנא דניידי נהוג עלמא שלשים יום:

הלכה: הַמִּקִּיף אֶת חֲבֵירוֹ כול'. כּוֹתֶל חָצֵר שֶׁנָּפַל כול'. רַב חוּנָה אָמַר. וּבִלְבַד כְּשָׁעָה שֶׁבָּנָה עַכְשָׁיו. דְּאִין הֲוָה בָּנִי דְכִיפִין 2a בָּנִי לָהּ דְּכִיפִין. בְּרַם הָכָא הֲוָה בָּנִי דְכִיפִין וּבְנָתֵיהּ בְּלִיבְנִין גָּבִי לֵיהּ כִּיפִין וְכָל שָׁעָה דִנְפִיל בָּנִי לָהּ.

Traduction

R. Houna dit: il est vrai que la part des dépenses incombe à celui qui érige une 4e haie, à condition que celle-ci ait la même façon que les 3 autres; si les 3 autres côtés ont été construits en maçonnerie voûtée (de pierres), il faudra avoir construit aussi le 4e côté de la même façon, car si les 3 côtés dont en pierres et le 4e est érigé en briques, serait-il juste de lui réclamer le montant des pierres? Or ce dernier côté, moins solide, tombera souvent et devra être souvent réédifié (son concours aux dépenses sera donc proportionnel).

Pnei Moshe non traduit

גמ' ובלבד בשע' שבנה עכשיו. כלומר הא דתנן משלש רוחותיו אין מחייבין אותו דמשמע אם אח''כ עמד המקיף וגדר גם את הרביעית מחייבין אותו ובלבד שיגדור את הרביעית כפי אשר בנה עכשיו אותן השלש רוחות ולא ימעט מהבנין ברוח הרביעית כדמפרש ואזיל:

דאין הוה בני דכיפין. דאם בנה אותן השלש רוחות בכיפין של אבנים:

בני לה דכיפין. צריך שיבנה ג''כ לרוח הרביעית בבנין של כיפין ובכי הא הוא דמשלם לו חלקו לפי חשבון הוצאותיו לבנין הכיפין:

ברם הכא הוה. אבל אם לא היה כן אלא דהכא הוה דבני כיפין לאותן שלש רוחות:

ובנתיה בליבנין. ואח''כ כשהקיף את הרביעית לא בנאו של כיפין אלא בנאו לרוח הזה של לבינים ואינו חזק כמו הבנין של כיפין:

גבי ליה כיפין. בתמיה וכל שעה דנפל בני לה וכלומר דבכה''ג לא אמרי' דישלם לו חלקו מאותן השלש רוחות לפי החשבון דבנין הכיפין דהא אכתי לא הועיל לו בבנין רוח הרביעית שבנה אותו בבנין שאינו חזק וכל שעה שיפול יצטרך זה לבנותו אלא אינו גובה ממנו כ''א לפי חשבון של בנין רוח רביעית כך ישלם לו ג''כ חלקו מאותן השלש רוחות:

רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אִם עָמַד וְגָדַר אֶת הָרְבִיעִית מְגַלְגְּלִין עָלָיו אֶת הַכֹּל. רַב חוּנָא אָמַר. מְגַלְגְּלִין עָלָיו פְּשׁוּטוֹ שֶׁלַּכּוֹתֶל.

Traduction

– ''R. Yossé dit: si B est allé ensuite faire une haie du 4e côté de son champ, il doit contribuer aux dépenses totales''. On entend par là, dit R. Houna, qu’il devra contribuer aux dépenses proportionnelles, selon le prix du mur des 3 côtés (quels que soient ses frais à part).

Pnei Moshe non traduit

רב חונה אמר מגלגלין עליו פשוטו של כותל. כלומר דרב הונא מפרש לה במאי פליגי הת''ק ורבי יוסי וקאמר דהא איכא בינייהו דלרבי יוסי לעולם מגלגלין עליו כפי פשוטו של כותל מהג' רוחות שגדר בתחלה ואם בנה אותו של כיפין משלם לפי החשבון של כיפין ואע''ג דלא בנאו לרוח הרביעית בבנין הזה מכל מקום מכיון שגדרו אהני ליה ומגלגלין עליו הכל לפי מה שגדר:

עַד כְּדוֹן לְאָרְכּוֹ. לְרָחְבּוֹ. אָמַר רִבִּי נָסָא. כּוֹתֶל חָצֵר לֹא נַעֲשֶׂה אֶלָּא לְהַצִּיל לוֹ. סָֽבְרִין מֵימַר. שֶׁאִם רָצָה לִקְרוֹת אֵינוֹ מַקְרֶה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. תִּיפְתָּר עַל יְדֵי מָרֵישָׁיו.

Traduction

– Quant au ''mur écroulé d’une cour'', on sait que ''l’un peut forcer l’autre de le rebâtir jusqu’à une hauteur de 4 coudées'', en longueur, ou hauteur; mais quelle sera la mesure exigible en largeur? R. Nassa répond: le mur d’une cour a seulement pour but de garantir de la vue (la largeur sera calculée en conséquence). En raison de cette latitude, il semble que si l’un veut poser le plafond, l’autre ne peut pas l’y contraindre, y eut-il un autre mur auprès; pourquoi donc est-il dit ici qu’en un tel cas la moitié des dépenses sera imposée à l’autre? On peut l’expliquer, dit R. Yossé b. R. Aboun, en supposant que les poutres du mur de soutènement sont assez solides pour soutenir le plafond.

Pnei Moshe non traduit

עד כדון לארכו. אכותל חצר שנפל קאי עד כאן לא שנינו אלא לארכו באורך הגובה דשיעורו ארבע אמות גובה:

לרחבו. בכמה הוא ובמקום שאין להם מנהג ידוע ברוחב הכותל בעי דהא מתני' סתמא קתני ולענין גובה הכותל נקט ליה שיעוריה דלעולם ובכל מקום ארבע אמות ולענין רחבו מאי:

כותל חצר לא נעשה. להבדיל ביניהם אלא להציל לו מפני היזק ראיה וא''כ במקום שאין מנהג ידוע לרוחב הכותל אין שיעור לדבר אלא יעשה אותו כפי שהוא רוצה בכדי שלא יראו זה את זה:

סברין מימר. דבכה''ג שאין ברוחב הכותל אלא כדי להציל מפני היזק ראיה וא''כ בכי הא אם רצה לקרות אינו מקרה וכלומר דבכותל כזה אפילו אם יסמוך לו כותל אחר אינו ראוי לתת התקרה עליו ואם כן קשיא לן מאי דתנן סמך לו כותל אחר אף על פי שלא נתן עליו את התקרה מגלגלין עליו את הכל דמשמע בכותל שראוי הוא לתת עליו את התקרה איירי ושמעת מינה דיש שיעור לרוחב הכותל:

תיפתר על ידי מרישיו. הא לא קשיא מידי דעכ''פ משכחת לה שראוי לתת עליו את התקרה ועל ידי מרישיו של זה שיתן קורות חזקים בתוך כותלו שסמך לו ועל ידי כן יכול הוא להשען קורותיו על כותלו של זה ולתת עליו את התקרה:

Baba Batra

Daf 2b

משנה: אֵין חוֹלְקִין אֶת הֶחָצֵר עַד שֶׁיְּהֵא אַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה וְאַרְבַּע אַמּוֹת לָזֶה וְלֹא אֶת הַשָּׂדֶה עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ תִּשְׁעַת קַבִּין לָזֶה וְתִשְׁעַת קַבִּין לָזֶה. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ תִּשְׁעַת חֲצָאֵי קַבִּין לָזֶה וְתִשְׁעַת חֲצָאֵי קַבִּין לָזֶה. וְלֹא אֶת הַגִּנָּה עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ חֲצִי קַב לָזֶה וַחֲצִי קַב לָזֶה. רִבִּי עֲקִיבָה אוֹמֵר בֵּית רוֹבַע. וְלֹא אֶת הַטְּרִיקְלִין וְלֹא אֶת הַמּוֹרָן וְלֹא אֶת הַשּׁוֹבָךְ וְלֹא אֶת הַטַּלִּית וְלֹא אֶת הַמֶּרְחָץ וְלֹא אֶת בֵּית הַבַּד עַד שֶׁיְּהֵא בָהֵן כְּדֵי לְזֶה וּכְדֵי לָזֶה. זֶה הַכְּלָל. כֵּל שֶּׁיֵּחָלֵק וּשְׁמוֹ עָלָיו חוֹלְקִין וְאִם לָאו אֵין חוֹלְקִין. אֵימָתַי. בִּזְמַן שֶׁאֵין שְׁנֵיהֶם רוֹצִים. אֲבָל בִּזְמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶן רוֹצִין אֲפִלוּ בְפָחוּת יַחֲלוֹקוּ. וְכִתְבֵי הַקּוֹדֶשׁ אַף עַל פִּי שֶׁשְּׁנֵיהֶן רוֹצִין לֹא יַחֲלוֹקוּ.

Traduction

On ne peut partager une cour (l’un ne peut pas forcer l’autre de la partager) que si, après le partage, les deux associés se trouvent avoir chacun une cour d’au moins 4 coudées; pour un champ, il faut qu’il reste à chacun une étendue de terrain qui produise neuf Kab. R. Juda exige neuf demi Kabs pour chacun (9)La moitié.. Pour un jardin, il faut qu’il reste à chacun une étendue qui produise la moitié d’un Kab. R. aqiba dit: ce sera un quart de Kab. Quant aux palais, triclinium et murus (tourelle), aux colombiers, aux vêtements, aux bains, aux pressoirs aux champs pourvus d’une source d’eau, il faut qu’il y ait pour chacun une partie suffisante à son usage. En règle générale: si l’objet doit conserver après le partage son nom, on peut le partager (un associé peut contraindre l’autre d’en faire le partage); mais si après le partage l’objet ne peut plus conserver son nom (p. ex. un vêtement qui après le partage ne sera plus qu’une étoffe), on ne le partage pas. Tout ce qui précède s’applique au cas où l’un veut le partage, et l’autre ne le veut pas; mais si les associés veulent le partage, on peut toujours partager l’objet, si petit qu’il soit. Si deux individus possèdent ensemble un des livres saints (de la Bible), ils ne devront pas le partager, quand même ils le veulent d’un commun accord.

Pnei Moshe non traduit

מתני' אין חולקין את החצר. אין אחד מן השותפין יכול לכוף את חבירו לחלוק החצר עד שיהא בה ארבע אמות לכל אחד מן השותפין חוץ מן הפתחים שכל בית שבחצר צריך לפני פתחו ארבע אמות לפרק משאו מעל חמורו וחוץ מאותן ארבע אמות צריך שיהא בחצר ארבע אמות אחרות לכל אחד לשאר תשמישי' ואז יהיה בחצר דין חלוקה:

תשעה חצאי קבין. ולא פליגי אלא מר כי אתריה ומר כי אתריה ובאתריה דר' יהודה היתה עושה תבואת שדה בת תשעה חצאי קבין כשדה בת תשעה קבין באתרייהו דרבנן:

בית רובע. מקום לזרוע בו רובע הקב והלכה כת''ק וכל זה בארץ ישראל אבל בבל בשדה שיעור כדי חרישת יום לזה וחרישת יום לזה ובגינה כמפורש התם:

טריקלין ומורן. מיני פלטין הן:

כדי לזה וכדי לזה. שלאחר שיחלוקו ויטול כל אחד חלקו יהיה בכל חלק כל אחד מהם מקום ראוי שיקרא טריקלין ומורן שישאר שמו עליו בקצתו מה שהיה בכולו:

אימתי בזמן שאין שניהם רוצין. אין האחד יכול לכוף את חבירו לחלוק בעל כרחו אבל יכול לכופו לענין גוד או אגוד מכור לי חלקך בכך וכך או קנה ממני חלקי כשער הזה:

וכתבי הקודש. תורה ונביאים וכתובים לא יחלוקו. אם הם בכרך אחד אבל בכרכים הרבה כל ספר בפני עצמו אם רצו חולקים:

הלכה: כּוֹפִין אוֹתוֹ לִבְנוֹת כול'. אָמַר רִבִּי לָא. כֵּינִי. אוֹרְחָא דְּמָאן דְּמִתְפַּרְנֵס מַבְנֵי לֵיהּ שׁוּר. שֶׁנֶּאֱמַר הוֹן עָשִׁיר קִרְיַת עוּזּוֹ וגו'. תַּנֵּי. שָׁהָה שָׁם שְׁלֹשִׁים יוֹם הֲרֵי הוּא כְאַנְשֵׁי הָעִיר לְקוּפָּה. לִכְסוּת שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים. לְפִיסִים וּלְזִימִיּוֹת שְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. 2b בָּתָר כָּל הִלֵּין מִילִּין אִיתְמַר לְפִיסִים וּלְזִימִיּוֹת י̇ב̇ חוֹדֶשׁ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן. לְחִיטֵּי הַפֶּסַח בֵּין לִישָּׂא בֵין לִיתֵּן.

Traduction

R. Ila explique l’avis de R. Simon b. Gamliel: c’est l’usage des gens aisés d’entourer la maison d’un mur, comme il est dit (Pr 10, 15): le bien du riche est sa ville forte. On a enseigné (8)''V. Tossefta, Demaï 4; Cf. J., (Pea 8, 7).'': celui qui a résidé dans un endroit un mois est considéré comme habitant pour contribuer à la caisse hebdomadaire des pauvres; au bout de 6 mois, il contribuera à l’habillement, et après un an, au tribut et à l’amende, zhmia. Pourquoi, après avoir énoncé les 2 premiers délais, ajouter le dernier détail, au bout d’un an? (que peut-il y avoir de plus)? C’est, dit R. Yossé b. R. Aboun, pour la provision de Pâques, soit qu’il s’agisse de contribuer comme habitant, soit de recevoir, comme pauvre (le délai sera d’un an).

Pnei Moshe non traduit

גמ' אמר רבי לא. טעמא דרשב''ג מפרש דקאמר לא כל החצירות וכו' דכן הוא הדרך דמאן דמתפרנס כלומר שיש לו פרנסה בשופי ובריוח ועתיר בנכסין הוא בונה לו חומה סביב לביתו ובית שער לו כדכתיב הון עשיר וגו' ולא כל בני אדם ראוין לזה:

תני. בתוספתא דפיאה פ''ד:

לקופה. שהיא נגבית מע''ש לע''ש ומתחלקת לעניים:

לכסות. עניים אם שהא ששה חדשים הרי הוא כאנשי העיר:

לפסים ולזימיות. זימיות מיני מסים. והתם גריס לעניי העיר שנים עשר חדש:

ובתר כל הלין מילין. ופריך הש''ס וכי אחר דחשיב כל הני דלעיל דלזה שיעורו אם שהה שם שלשים יום ולזה ששה חדשים א''כ לענין מאי איתמר לפסים וכו' י''ב חדש ומאי ניהו דהני בעי טפי:

לחיטי הפסח. לפסים מלשון פיסת בר דלזה צריך י''ב חדש:

בין לישא. בעול אם שאר בני העיר לחיטי עניים לפסח אם שהה שם י''ב חדש:

בין ליתן לו. אם עני הוא ושהה שם י''ב חדש נותנין לו מחיטי עניים:

הלכה: אֵין חוֹלְקִין אֶת הֶחָצֵר כול'. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁאָֽמְרוּ חוּץ מֵאַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁלַּפְּתָחִים. וְתַנֵּי בַּר קַפָּרָא כֵּן. אֵין חוֹלְקִין אֶת הֶחָצֵר עַד שֶׁיְּהֵא בָהּ שְׁמוֹנֶה אַמּוֹת לָזֶה וּשְׁמוֹנֶה אַמּוֹת לָזֶה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. אַרְבַּע אַמּוֹת שֶׁאָֽמְרוּ לֹא שֶׁהֵן לוֹ לְקִנְייָן אֶלָּא שֶׁיְּהֵא מַעֲמִיד בְּהֶמְתּוֹ לַשָּׁעָה וּפוֹרֵק חֲבִילָתוֹ. רִבִּי יוֹנָתָן מַקְשֵׁי. כְּלוּם אָֽמְרוּ אַרְבַּע אַמּוֹת אֶלָּא שֶׁיְּהֵא מַעֲמִיד בְּהֶמְתּוֹ וּפוֹרֵק חֲבִילָתוֹ לַשָּׁעָה. אַשְׁכַּח תַּנֵּי. אַף חוּלְייַת הַבּוֹר יֵשׁ לָהּ אַרְבַּע אַמּוֹת. דְּבֵי רִבִּי יַנַּאי אָֽמְרֵי. אַף בֵּית הַתַּרְנוֹגַלִּין יֵשׁ לָהֶן אַרְבַּע אַמּוֹת.

Traduction

R. Yohanan dit: les 4 coudées d’espace qui doivent rester à chaque associé (après le partage de la cour) ne comprennent pas les 4 coudées auxquelles chaque propriétaire a droit devant sa porte. En effet Bar-Qappara a enseigné: On ne peut contraindre un associé au partage de la cour que si, après le partage, il doit rester à chacun 8 coudées; ce n’est pas, dit R. Yohanan, que ces 4 coudées de franchise constituent une propriété privée du riverain, mais c’est un espace suffisant à y faire arrêter sa bête de somme chargée et la débarrasser du fardeau. R. Jonathan observa au contraire: est-ce qu’en parlant de 4 coudées on a fait la restriction que cet espace serve seulement à l’arrêt et à la décharge de la bête de somme? Elles sont acquises en tout au propriétaire. On a enseigné (10)Tossefta à Baba Metsia 11.: le bord du puits comprend un espace libre de 4 coudées (pour déposer le seau et se mouvoir). De même on a enseigné à l’école de R. Yanaï: la basse-cour comprend un espace supplémentaire de 4 coudées.

Pnei Moshe non traduit

גמ' ארבע אמות שאמרו וכו'. כדפרישית במתני':

לא שהן לו לקניין. שיהא שלו לגמרי אלא לפי שעה להשתמש בה לפני פתחו להעמיד בהמתו ולפרק משאוי:

ר' יונתן מקשי. על דברי ר' יוחנן שאמר לשעה:

כלום אמרו ארבע אמות. לפני פתחים אלא שיהא וכו' לשעה בתמיה דאם אמרו ארבע אמות יש לו משמע שהן שלו לגמרי:

אשכח תני. בתוספתא דב''מ פ' י''א:

אף חוליות הבור יש לה ארבע אמות. לפני הבור להעמיד דליו שם ובזה ודאי לפי שעה הוא וא''כ ל''ק על דר' יוחנן:

Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source